המלצה על ספר

על הספר

ילדי בית הזכוכית

מאת: יעל פורמן

מאת: ליהי (שם בדוי)

אני והספר

דברים שהרגשתי וחשבתי בזמן הקריאה:
שמחתי שטוב לבני- המים בבית של שקדיה ושיש להם תנאים מצוינים והם עושים כיף.

דוגמה לקטע שעורר בי רגשות ומחשבות:
" המתנה שאסף בחר לה לגמרי לבדו התגלתה כתליון כסף בצורת לב. 'זה מקסים' אמרה שקדיה, ומיהרה לענוד את הטליון. היא ראתה שאסף מחייך."

על התוכן

המקום והזמן בהם מתרחשת העלילה:
העלילה מתרחשת בישראל בהווה, בביתה של ילדה ושמה שקדיה.

הדמויות העיקריות בספר:
הדמויות העיקריות בספר הן: שקדיה, שני הוריה, ובני- המים שגרים איתה.

תוכן הספר:
הספר מספר על ילדה ששמה שקדיה, והיא גרה בבית מאוד מיוחד, בית שכולו אקווריום אחד ענקי. בתוך קירות הזכוכית המלאים מים, שוחים בני- מים שהם שילוב בין בני- אדם ודגים. בני- המים מתקשרים בספת סימנים מיוחדת, שהלכה והשתכללה.
תיירים מכל העולם באים לראות את בית האקווריום ואת בני- המים שחיים בתוכו.
אחת מבנות המים, כיילה, היא חברתה הטובה ביותר של שקדיה, והיא בגילה. הן שוחות ביחד בין הקירות ומבחינתן, החיים נראים מושלמים.
אבל אז מגיעה קבוצת מפגינים להפגין נגד גידול בני- מים בבתים פרטיים כ"חיות מחמד" ורוצים לקחת משם את בני המים. בהתחלה, שקדיה לא חוששת, אך כעבור זמן קצר יעלו ספקות וחששות בשקדיה.

קטע שאהבתי:
אהבתי את הקטע ששקדיה צללה לתוך הבריכה וצללה ביחד עם כיילה, ושתיהן צחקו וניהנו ביחד.

על דמות שבחרתי

שם הדמות שבחרתי: שקדייה

בחרתי בשקדייה כי בחרתי בשקדיה, כי היא הדמות הראשית בסיפור, ולדעתי היא הדמות הכי מעניינת ואני אוהבת את האופי שלה.

בזמן שקראתי על שקדייה חשבתי/ הרגשתי מאוד התרשמתי מהקשר שלה ושל כיילה למרות שכיילה חיה במים ושקדיה חיה ביבשה. הן מתקשרות בשפת הסימנים של בני- המים, ומעודדות אחת את השנייה במצבים קשים. הן תמיד תומכות אחת בשנייה ומרגישות בטוחות זו עם זו.
שקדיה רוצה בטובתם של בני- המים, והיא מוכנה לשלם על כך מחיר אישי ולדעתי היא מאוד אמיצה וחזקה.

הכי חשוב לדעת על שקדייה שהיא מתגברת על הפחדים והחששות שלה, ועושה צעדים אמיצים לטובת בני- המים.
היא לא חושבת רק על עצמה ועל האינטרסים האישיים שלה, היא מוכנה להתחשב ולהבין את הצרכים של בני- המים. היא דואגת להם, ומוודא שהכל לשביעות רצונם.

אילו פגשתי את שקדייה הייתי הייתי אומרת לה שאני מבינה שהיה לה קשה להיפרד מבני המים כשיצא החוק שאוסר על גידול בני- מים בבתים פרטיים, ובני- המים הועברו לכינרת, אבל לדעתי זה טוב בשבילם. עכשיו יש להם מרחב עצום, ומלא חברים חדשים.

על מקום שבחרתי

העלילה של הספר מתרחשת בישראל

המקום שבחרתי לספר עליו:
בית האקווריום של שקדיה.

על בית האקווריום של שקדיה. ועל המיוחד בו/ה:
הבית של שקדיה הוא לא סתם בית רגיל, הקירות בבית שלה עשויים מזכוכית מלאים מים, שבו חיים בני מים (שילוב של אנשים ודגים) וכל מיני דגים. לבני המים יש גם מתחמים פרטיים, שכשהם רוצים להסתתר, יש להם מקום משלהם. לבית של שקדיה באים כל יום קבוצות תיירים שבאים לראות את הבית המיוחד שלה ואת בני המים שחיים בו.

המקום מזכיר לי הבית של שקדיה מזכיר קניון שפעם הייתי בו, והוא בנוי מעל מים, אז אפשר לראות דרך הרצפה השקופה את הדגים ששוחים.

לדעתי

דעתי על הספר:
אני מאוד אהבתי את הספר ונהנתי לקרוא אותו.
זה ספר מרגש, שלדעתי מלמד שגם אם יש לך רצון או אינטרס אישי, אתה צריך לחשוב גם על אחרים ולחשוב מה טוב בשבילם. צריך לדעת לוותר בחיים, ולעשות החלטות אמיצות.

הנימוקים שלי:
קצת התאכזבתי מהסוף של הספר, שנקבע חוק שאוסר גידול בני מים בבתים פרטיים, ושהייה צריך להעביר את בני המים לכינרת למרות שזה היה מהלך לטובתם.
התאכזבתי מהסוף בגלל שיצאתי עם תחושה של עצב, שאולי שקדיה לא תראה יותר את בני המים שלה.

הדוגמאות שלי:
"שקדי בכתה כל הדרך לכינרת. היא הרגישה כאילו הקירות הריקים שהשאירה מאחור מחשבים להתמוטט עליה ולקבור אותה תחתיהם"...
"עיניה של שקדי נמלאו דמעות. היא לא רצתה לתת להם את בני המים שלה"...

לסיכום הספר: מומלץ.